ביאור:אסתר ד ח

אסתר ד ח: "וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ, לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ."

תרגום ויקיטקסט: - ומרדכי גם נתן להתך את פתשגן (עותק) כתב הדת אשר ניתן בשושן, הקורא להשמיד את היהודים; ובקש מהתך להראות את העותק לאסתר, ולהגיד לה שמדובר בסכנה קיומית, ולצוות עליה בשמו לבוא אל המלך, להתחנן לו, ולבקש מלפניו שירחם על עמה ויבטל את גזירת השמדת היהודים.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד ח.

תוכניתו של מרדכי

למרדכי היתה תוכנית להציל את היהודים מטמיעה והתבוללות, כשם שקרה לעשרת השבטים. מרדכי החליט לא לחכות לעזרת אלוהים, הן אלוהים לא עזר לעשרת השבטים. מרדכי לקח את תפקידו של אלוהים לנהל את המאבק, ומינה את אסתר לתפקידו של משה. ולכן, כשם שאלוהים גרם שבני ישראל יהיו עבדים במצרים, יזכו בנצחון גדול, ילמדו לחגוג חג חדש, וקיבלו את התורה, כך עשה מרדכי, והסרוב לכרוע הביא לנו: סכנה, ישועה, את חג פורים, והיהודים קיבלו עליהם את התורה.

מרדכי מצווה על אסתר ללכת ולעזור לעמה, כשם שאלוהים ציווה על משה, בסנה, ללכת ולהציל את בני ישראל מפרעה.

וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ

כשם שאסתר פקדה על מרדכי להסביר את דבריו (אסתר ד ה): "וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי", מרדכי כהרגלו בעבר מצווה עליה. זו היא הפעם האחרונה שהוא מצווה עליה. כאשר הוא אמר לה להתחיל להתנהג כמלכה (אסתר ד יד): "אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת", היא מבינה ונעשית מלכה גם למלך וגם אליו.

לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ

לבוא למלך ולא לחכות להזמנה כפי שהיא עשתה בעניין בגתן ותרש (אסתר ב כב), למרות שהמלך היה (כאילו) בסכנת מוות.

להתחנן לו ולבקש מלפניו, רומז שאין פתרון חוקי ורק רחמים יצילו את היהודים. מרדכי בפרוש לא אומר לאסתר להראות את פתשגן הכתב למלך. מרדכי היה צריך להזהר לא לרמוז להתך שהמלך לא מודע לפקודת ההשמדה ושכאילו המלך קיבל שוחד ואישר את הפקודה בלי לדעת שהמלכה גם היא יהודיה.

הבעיות עם פקודת מרדכי

אסתר תחשוף את יהדותה, לאחר שהיא שמרה את זה בסוד כתשע שנים.
אסתר תאבד את מעמדה כאלה עשתר, ואכן בהמשך היא מציגה את עצמה כבת אביחיל (אסתר ט כט),
אסתר תחשוף את שגיאת המלך בפקודתו להשמיד עם, לעייני הניצבים איתו.
המן עלול לשמוע על חשיפתו, ויבוא עם חיילים להרוג את המלך ולהציל את נפשו.
המלך עלול לכעוס על אסתר, הבאה ללא הזמנה.
המלך יתחיל בחקירה כמנהגו, (אסתר ב כג): "וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא", והמן יקבל הזדמנות להסביר איך פקודת ההרג מתקשרת לפקודת המלך, ואולי המן יצליח להטעות את המלך ולהאשים את המלכה.

מרדכי ידע שלהמן אין כוח צבאי; שהמלך לא יהרוג את מלכתו כשהיא תופיע לא קרואה; שאת החקירה יעשו אנשיו, משרתי המלך, כשם שהם עשו בעניין בגתן ותרש והמלך לא ידע שמרדכי לא קיבל דבר בתמורה (אסתר ו ג); שאסתר תציג את פתשגן כתב הדת בלי להסביר; והמלך יבין מיד את פשעו של המן, הפועל בניגוד מוחלט לרצונו של המלך לקיים ממלכה גדולה החיה בשלום.

מקורות

נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
נלקח מ- מדוע מרדכי לא כרע וסיכן את העם?. אילן סנדובסקי, http://hidush.co.il/hidush.asp?id=20135